בישראל, עמותת

יש ימים בהם אני קם ואומר, "ג'ון לנון צדק". ייתכן ובאמת עדיף היה לנו לחיות בעולם שאין בו לאומיות או דת. כל כך הרבה דם נשפך בשם האמונה לאורך הדורות, בעיקר במקום בו אני גר, המזרח התיכון.

בישראל יש דמוקרטיה ומשגשגת, משגשגת אבל לא מושלמת. כמו רוב הדמוקרטיות היא נגועה בגזענות ואפליה. כלומר, יש דמוקרטיה בישראל בגבולות 1967, כולל לפלסטינים אזרחי ישראל. אך לעומת זאת, אין דמוקרטיה עבור הפלסטינים החיים בשטחים הכבושים. הישראלים חלוקים בדעותיהם בנושאים רבים. רבים תומכים בעמדת הארגון שעומד בראשו למעלה מ-18 שנים- "רבנים למען זכויות אדם", אך למרבה האירוניה מרבית התומכים בנו בענייני זכויות אדם לאלו שאינם יהודים הם חילונים. בכל הנוגע לזכויות הקשורות במעמד סוציו-אקונומי בקרב החברה הישראלית-יהודית לעומת זאת, יהודים דתיים רבים מאמינים, ממש כמונו, כי זוהי חובה יהודית לבנות חברה הדואגת לחלשים והעניים החיים בתוכה.

באופן המכאיב לי באופן אישי כרב, סקרים מעידים בעקביות כי יהודים דתיים בישראל נוטים להיות יותר גזעניים, שונאי זרים ומתנגדים למתן זכויות אדם לאלו שאינם יהודים. יהודים דתיים הם הכוח האידיאולוגי המניע מאחורי מפעל ההתנחלויות והם מאמינים כי הציווי הדתי להתיישב בארץ ישראל התנכ"ית גובר על חובתנו הדתית שלא לרמוס את זכויותיהם של לא-יהודים. עבור חלק מהם החובה להגן על זכויותיהם של לא-יהודים אינה קיימת כלל. אז למה לא  להכיר במציאות ולפעול לבניית עולם ללא דת או לאום בו כולם יהיו דוברי אספרנטו?

ובכן תשובתי לכך היא שאם היינו אכן מעלימים את כל המחיצות המפרידות בינינו היום, היינו  יוצרים  מחיצות חדשות שיצוצו בינינו בעתיד. בנוסף, אמונה היא לא מתג שניתן להפעילו ולכבותו. בסופו של דבר, בהתחשב בכוחה העצום של הדת, תהיה זו טעות איומה לזנוח את התחום הדתי ולהשאיר את השליטה בו בידי אלו המפרשים אותו באופן המעודד שנאת זרים.

דת היא חלק מהפתרון

לפני שנים אחדות, השתתפתי בכנס שנערך בחסות משרד החוץ הנורווגי וארגון שלום היושב באוסלו. הם ארגנו את הכנס כי בעוד שהחברה האזרחית ומספר דיפלומטים חשבו במשך שנים שיש לדחוק את הדת החוצה כדי להביא לפתרון סכסוכים, הבינה הקהילה הדיפלומטית עם הזמן שהדבר אינו אפשרי ושיש לכלול את הדת כחלק מהפתרון.

תכלית קיומו של ארגון רבנים לזכויות אדם היא לפעול למניעת ותיקון הפרות זכויות אדם. המטרה השנייה היא להציג בפני חברינו הישראלים-יהודים חלופה אפשרית להבנת היהדות, בפרשנות שונה מאוד מזו השולטת כיום בשיח המרכזי.

התפישה המקובלת בשיח המרכזי כיום שונה מאוד מזו שאני גדלתי עליה. באיירי פנסילבניה, הנחת היסוד היתה ועודנה  שחלק מהמשמעות של להיות יהודי פירושו להיות מחויב לערכים אוניברסליים של זכויות אדם וצדק חברתי. זה מה שאני למדתי מהוריי, מהרבנים שלי ומהקהילה שלי. סקרים מצביעים באופן עקבי על כך  שמחויבות לצדק היא מרכיב מרכזי בזהות  היהודית בצפון אמריקה.

במשך שנים רבות כמעט כל התמיכה הכספית והמורלית שזכה לה ארגון "רבנים למען זכויות אדם" הגיע מיהודים החיים בארה"ב וקנדה, בעיקר מרבנים. הייתי באמת מופתע כאשר גיליתי שערכים שהיו בעיני בגדר אקסיומה לא נתפשו ככאלה בקרב יהודים בישראל, במיוחד בקרב לא יהודים-דתיים.

באופן הולך וגובר, יהודים-דתיים, במיוחד אלו החברים במה שמכונה "המחנה הדתי-לאומי", עוברים תהליך סוציאליזציה בעייתי מאוד המשלב לאומיות קיצונית ותפישת יהדות פרטיקולרית.

פרטיקולריות פירושה שהערך החשוב ביותר עבור המאמינים בה הוא הישרדותם ושלומם של יהודים. פירושה שכל הערכים ההומניסטיים הנהדרים והמצוות בין אדם וחברו שבמסורת היהודית  נובעות ממה שאנו לומדים בבראשית א':כ"ז ש"בצלם אלוקים ברא אותו", תקפים אך ורק לגבי יהודים. חלק אפילו לא יכללו את היהודים כולם אלא רק את אלו שנמצאים בקהילה הספציפית אליהם הם משתייכים.

בארגון "רבנים למען זכויות האדם" לעומת זאת, אנו דואגים להדגיש שספר בראשית אינו מתייחס באופן בלעדי ליהודים או רק שעשירים נבראו בצלם. התורה מדגישה כי גברים ונשים כאחד, כל הגברים והנשים, נבראו בצלם אלוקים.

הסתגרות ובדלנות – הנורמות השולטות בשיח

יהודים בארה"ב וקנדה אשר ידועים בדעותיהם הליברליות כמעט בכל סוגיה נכנסים לא אחת למגננה כאשר מדובר בישראל. חוסר הנכונות להתעמת עם ישראל על יחסה לפלסטינים הוא לא רק פונקציה של אמונה דתית אלא גם של הזיכרון הקולקטיבי שלנו. הזיכרון הזה בעקבות נובע מ- 2000 שנות דיכוי והעוינות הגוברת כלפי ישראל במזרח התיכון ומחוצה לו.

כתבתי שורות אלו מעט לפני חג פורים בו אנו קוראים את מגילת אסתר. במגילה זו  בה מתוארות הסכנות העומדות לפתחם של יהודים שגורלם אינו בידם. באפריל, סדר הפסח המסורתי מכיל את המילים "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו". הלקחים הללו מלבים את הרגשות שעל יהודים להסתגר כדי להגן על עצמם מפני העולם הלא-יהודי. 

יהודים רבים אשר מודאגים ממצב זכויות האדם בישראל נוטים לשמור את דעותיהם לעצמם מתוך פחד שהחפצים בדה-לגיטימציה לישראל יעוותו את מסרינו וישתמשו בהם כדי לשרת את מטרתם. הם אפילו רואים כבוגדים את אלה השוברים את הטאבו הזה ומדברים. אנו מזהים נטייה זו בקרב  קבוצות רבות שיש להן היסטוריה של דיכוי.

ישראלים-יהודים רבים שואפים להיות מוסריים ולנהוג על פי נורמות של צדק. מרביתם אף מאמינים שהפרות זכויות האדם שאנו חושפים אינן  מייצגות ואינן מערכתיות. הם בטוחים כי הממשלה עושה כל שביכולתה להילחם בהן וכי יש לנו את הצבא המוסרי בעולם. זה מתסכל שהם חיים בבועה, אך מאידך מעודד הדבר כי שאיפתם היא שיהיה לנו אכן את הצבא המוסרי בעולם.

באשר לארגון "רבנים למען זכויות אדם", משימתנו היא להציב מראה בפניהם של בני עמינו הישראלים-יהודים ולהגיד להם "אנו יודעים שאתם שואפים להיות אנשים טובים והגונים, אבל התבוננו במה שאנו באמת עושים. האם זה מי שאנו רוצים להיות?". כמובן, הצהרות הן קלות יותר מעשייה. להגיד לישראלים-יהודים שהצבא שלנו הוא לא המוסרי בעולם ושהפרות זכויות האדם שאנו מצביעים עליהן הן סיסטמתיות  ומכוונות, זה שחיטת הפרות הקדושות ביותר. אנשים מתרגזים ונכנסים למגננה כאשר מנפצים את הבועה שהם חיים בה.

ארגון "רבנים למען זכויות אדם" ציין לאחרונה 25 שנה להיווסדו ואני גאה במקרים הרבים בהם מנענו או תקנו הפרות זכויות אדם, ביניהן:

  1. בשנת 2002 שימשנו כמגינים אנושיים עבור פלסטינים שעסקו במסיק זיתים וספגו יריות, מכות ואיומים ללא כל התערבות מצד כוחות הביטחון הישראליים. בזכות החלטה של בית המשפט העליון משנת 2006, הצבא מגן כעת על זכות הגישה של פלסטינים למקומות מהם הודרו עד 15 שנה.
  2. אדמות רבות הוחזרו לבעליהם החוקיים. בשנת 2009 ארגון "רבנים למען זכויות אדם" הביא להחזרתם של תושבים לכפר ביר אל-איד שננטש כמעט 10 שנים קודם בעקבות התעללות ואיומים מצד מתנחלים.
  3. ארגון "רבנים למען זכויות אדם" סייע להביא לביטולה של "תכנית וויסקונסין הישראלית", תכנית שפעלה בגישת "הגזר והמקל" שמטרתה להשיב מובטלים למעגל העבודה אך ברחבי העולם תוכניות כאלו כמעט תמיד הביאה להרחבת העוני.

תרמנו לשיפור חייהם של בני עמנו הישראלים-היהודים וגם של הלא-יהודים החיים בחברה אחת עמנו או תחת שליטתנו.

כן אני חייב גם להכיר בעובדה שמעטות הן ההצלחות שלנו הקשורות לעובדה שאנו רבנים. ב-6 באפריל 2014, ציינו חצי יובל לפעילותנו  בקיומו של פאנל שהדיון העיקרי בו עסק בשאלות מהו, מה צריך ומה יכול להיות תפקידה של היהדות במאבק למען זכויות אדם בישראל.  אנו עדיין מחפשים תשובות ודרכים חדשות להגשים את החזון שלנו.

ארגון "רבנים למען זכויות אדם" הוקם בשנת 1988 על ידי קבוצה של רבנים אורתודוכסים, רפורמים וקונסרבטיביים בהנהגתו של הרב דוד פורמן ז"ל. בשלהי שנות ה-80, בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה, הרב פורמן כתב מכתב לרבנים הראשיים של ישראל בו הוא שאל מדוע הממסד הרבני ממוקד כמעט כולו בסוגיות של שבת וכשרות. חשובים ככל שהנושאים האלו יהיו, הרב פורמן תהה מדוע אין רבנים המתייחסים לסוגיות מוסריות בוערות הנמצאות על סדר היום? אסור לנו להתעלם מהסכנות הרבות הניצבות בפנינו כתב פורמן, אך אין לאפשר לאיומים הללו לתת לנו לנהוג באופן שאינו מוסרי. במילותיו של הלל הזקן "אם אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי מה אני; ואם לא עכשיו אימתיי". כיום מספר החברים בארגון הוא יותר מ-100 מזרמים ליברלים ואורתודוכסים שונים ביהדות וכ-30 איש משמשים בו כאנשי צוות העובדים במשרה מלאה או חלקית. רבים מהם הם רבנים אך חלקם חילונים וכן עובדים בו נוצרים ומוסלמים. הארגון מגדיר את עצמו כארגון ציוני. אנו מאמינים עם זאת כי ציונות אמיתית פירושה לפעול למען ישראל לא רק עם חוסן פיסי, אלא גם עם חוסן מוסרי, ישראל המקדשת את הערכים הנעלים והצודקים ביותר על פי היהדות. חלמנו על הערכים הללו כאשר כתבנו במגילת העצמאות שלנו שישראל תהיה "מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל", ושהיא "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".עקרון מפתח בתפישת הציונות שלי הוא שאיני יכול לדרוש לעצמי מה שאיני מוכן להעניק לאחרים. בהגדרה זו נכללות זכויות אדם לפלסטינים וזכותם לממש את שאיפותיהם הלאומיות. ארגון "רבנים למען זכויות אדם" מאמין כי יש לסיים את הכיבוש כיוון שהוא מוביל באופן בלתי נמנע להפרות של זכויות אדם. עם זאת, זה מעבר למנדט שלנו לנקוט עמדה בנוגע לפתרון מדיני ספציפי, מסגרת של מדינה אחת או שתי מדינות, הסדרי גבולות או כל הסדר אחר שיביא לסיום הכיבוש.

הארגון שלנו פועל להגן על זכויות האדם של ישראלים יהודים ולא-יהודים שהם חלק מהחברה שלנו או נמצאים תחת שליטת ישראל. אנו משמשים כשופר עבור ישראלים-יהודים, דתיים או חילונים, המאמינים כי ערכים הומניסטיים מעוגנים ביהדות.

באופן כללי, הקהילה האורתודוכסית איננה אוהדת את פעילותנו ופעמים רבות אוחזת בתפישה מוטעית בנוגע למטרותינו ועצם קיומנו. הם הבינו כי עצם קיומנו משבש את מערכת היחסים הסימביוטית שהם יצרו בין היהדות ובין עמדות פוליטיות מנוגדות לממסד הפוליטי שאינה עולה בקנה אחד עם זכויות האדם.

פועלה של עמותת רבנים למען זכויות האדם גורם לא אחת לדיסוננס קוגניטיבי המכריח אנשים לבחון מחדש את הסטריאוטיפים והאמונות שלהם. באופן אירוני, הצלחתנו האפקטיבית ביותר היא שבירת סטריאוטיפים של פלסטינים בנוגע ליהודים דתיים. פעמים רבות הלכתי לבנות בית שנהרס או להגן על זכויות אדם של פלסטינים ומצאתי שהורים פלסטינים התעקשו שבניהם שרצו לגדול ולהפך לטרוריסטים, יפגשו בנו כדי להבין שלא כל הישראלים מגיעים עם רובים כדי להרוס בתים ולרמוס את זכויות האדם שלהם.

Combatants for Peace, Rabbis for Human Rights and the Israeli Committee against House demolitions held a nonviolent demonstration alongside the inhabitants of Wallaje in Bethlehem province in January 2010.Richard Stitt/Demotix. All rights reserved

זה שנוהג בהגינות 

האמונה סייעה לי להמשיך בפעילות זכויות האדם במשך שנים רבות בזמן שאחרים נשחקו ממנה. אנו לומדים בפרקי אבות כי "לא עליך המלאכה לגמור, אבל לא אתה בן חורין להבטל ממנה"". על כל אחד ואחת מאתנו מוטלת החובה למלא את תפקידו בתכנית האלוקית. אנו מאמינים כי התוצאה הסופית תהיה עולם המכבד את צלם אלוקים בכל אדם באשר הוא אדם. שעה שהמזרח התיכון וישראלים-יהודים הופכים יותר ויותר מונחים על ידי אמונות דתיות, עלינו להיאבק על נשמתה של היהדות. עלינו להפוך את היהדות לחלק מהפתרון ולא לחלק מהבעיה. שוב ב "פרקי אבות" כתוב "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש".

אני הייתי מוסיף "במקום שאין רבנים, השתדל להיות רב"