בית הדין הפלילי הבינלאומי – איום או הזדמנות עבור ישראל-פלסטין

הצטרפות פלסטין לבית הדין הפלילי הבינלאומי עשויה להניע את ישראל לפתור את סוגיית ההתנחלויות בזירה הפוליטית לפני שהדבר יגיע לידי הכרעה משפטית 


By: Jessica Montell
December 4, 2014

Available in:
English | العربية


הן ממשלת ישראל והן הרשות הפלסטינית משתמשות בבית הדין הפלילי הבינלאומי כקלף מיקוח במסגרת המשא ומתן המקוטע שהן מנהלות. הרשות הפלסטינית מאיימת להצטרף לבית הדין בכל עת שהשיחות מגיעות למבוי סתום; ובכל פעם שהיא מעלה את האפשרות שתעשה כן, ישראל מאיימת בהשלכות חמורות. התועלת שעשוי בית הדין להביא בקידום הצדק ובמיצוי הדין  - וסוגיות הצדק ומיצוי הדין עצמן – בולטות בהעדרן ממשחק ציני זה.

ישראל, כמו-גם ארה"ב, הצהירו כי הצטרפות פלסטין לבית הדין תחבל בסיכויים למשא ומתן לשלום בין שני הצדדים. ניתן אמנם לטעון שאלה אינם אלא דיבורים בעלמא שנועדו להגן על חשודים ישראלים מפני הצדק הבינלאומי, אולם גם גורמים פלסטיניים רשמיים אמרו כי ידוע להם שהצטרפות לבית הדין תחרוץ את גורלו של המשא ומתן לאבדון. לפיכך, שני הצדדים רואים בהצטרפות לבית הדין את נשק יום הדין של פלסטין. על אף לחצים שהפעילה החברה הפלסטינית האזרחית, הרשות הפלסטינית נמנעה עד כה מצעד זה.

למעשה, ישראל עצמה לא תעמוד לעולם לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי. בית הדין מתמקד באחריות פלילית אישית. יחידים, ולא מדינות, הם הנחקרים בו, ובמידת הצורך, הם אלה העומדים בו לדין. אולם, כל הצדדים צודקים כאשר הם גורסים כי כל חקירה של חשודים ישראלים משליכה על ממשלת ישראל, ואפילו על מדינת ישראל כולה. זאת היות שמדובר במעשים שנעשו מתוקף מדיניות רשמית של המדינה והצבא מזה עשרות שנים ולא ניתן ליחסם לאנשים ספציפיים.

הנימוקים המשכנעים ביותר למען החלת סמכות השיפוט של בית הדין הפלילי הבינלאומי על פשעים שבוצעו במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני מושמעים על-ידי אלה הטוענים כי הן ישראל והן הארגונים הפלסטיניים החמושים צריכים לתת את הדין על מעשיהן. לאחרונה התמקד הדיון בנושא בעימות העקוב מדם שהתנהל ברצועת עזה בקיץ האחרון, שבו מספר הנפגעים בקרב האוכלוסייה האזרחית בעזה היה גבוה מאוד, כמו-גם בירי הרקטות הפלסטיני לתוך שטח ישראל.

אולם, למרות מספרם הרב של האזרחים הפלסטינים שנהרגו בקיץ האחרון ברצועת עזה, יהיה זה קשה להעמיד מישהו לדין על מעשי ההרג. הפרות פליליות של דיני הסכסוך המזוין אינן נקבעות רק או אפילו במידה רבה על-פי תוצאותיהן, אלא על-פי כוונותיהם של האחראים: האם ההתקפות כוונו נגד מטרות צבאיות חוקיות? האם האנשים שהורו על ביצוע ההתקפות ידעו שתקיפת מטרות אלה תגרום לפגיעה חסרת הבחנה או בלתי מידתית באזרחים? ארגונים לזכויות האדם הציגו ראיות מרשיעות בנוגע להתנהלותו של הצבא הישראלי. אולם, נוכחותם של ארגונים פלסטיניים חמושים בתוך האוכלוסייה האזרחית, והעובדה שהם לחמו בצבא הישראלי מתוך אוכלוסייה זו, כמו-גם העבודה שתקפו אזרחים בתוך ישראל, יקשו על כל הליך משפטי נגד הכוחות הישראליים.


Flickr/Israel Defense Forces (Some rights reserved)

"The presence of armed Palestinian groups within the civilian population, engaging in combat with the Israeli military, as well as targeting civilians inside Israel, complicates any criminal case against Israeli forces."


בנוסף, כללי בית הדין הפלילי הבינלאומי מאפשרים לו לקיים הליכים רק בכפוף לעקרון המַשְׁלִימוּת. משמעות הדבר היא שניתן לפתוח בהליכים כאלה רק כאשר לא מתקיימות חקירות ו/או העמדות לדין מהימנות בזירה המקומית. ישראל כבר פתחה בחקירות משלה בנוגע למותם של אזרחים במסגרת העימות ברצועת עזה. קהילת זכויות האדם אמנם תיעדה בהרחבה את הסיבות שבגינן חקירות אלה פגומות מיסודן, אולם אין בכך כדי לשנות את העובדה שחקירות פליליות מקומיות אכן מתקיימות, לפחות בנוגע לאירועים מסוימים.

לעומת זאת, קל בהרבה לבסס טיעון משפטי נגד ירי הרקטות והטילים של ארגונים פלסטיניים חמושים על יישובים ישראליים. כלי הנשק שבהם נעשה שימוש הם חסרי הבחנה כשלעצמם, ומנהיגים פלסטינים צבאיים הצהירו פעמים רבות כי הם רואים באזרחים ישראלים מטרה צבאית לגיטימית.

לפיכך, אין זה ברור כלל שבית הדין יתמקד במעשי האיבה ברצועת עזה גם סמכותו תחול על שטח זה. אכן, ההתמקדות הבלעדית בתביעה של בית הדין הפלילי הבינלאומי בנוגע לרצועת עזה אינה במקומה. לעניות דעתי, ניתן לבסס טיעון משפטי חזק בהרבה להעמדה לדין בינלאומי בגין פשע ההתנחלות בגדה המערבית.

בנוסף, ההתנחלויות הן הגורם המשמעותי ביותר להפרות של זכויות האדםבגדה המערבית.

 אמנת רומא, שמכוחה הוקם בית הדין הפלילי הבינלאומי, מגדירה בבירור כפשע מלחמה: "העברה, במישרין או בעקיפין, מטעם המדינה הכובשת, של חלקים מהאוכלוסייה האזרחית שלה אל תוך תחומי שטח הכבוש על ידה". בנוסף, ההתנחלויות הן הגורם המשמעותי ביותר להפרות של זכויות האדם בגדה המערבית. אף  שמדובר בפשע שאין לו קרבנות רבים בנפש, זהו פשע שקורבנותיו אינם זוכים לשום סעד בזירה המקומית. בשונה מסוגיית התנהלותם של כוחות הביטחון הישראליים, למדינת ישראל אין שום גוף החוקר את אי-חוקיותן של ההתנחלויות הישראליות. בג"ץ, שבדרכו נקרו הזדמנויות רבות מספור לפסוק בנושא חוקיות ההתנחלויות, התחמק בהתמדה מהכרעה בנושא. הקרקע בשלה לניהול הליכים בינלאומיים בנושא זה.  

מי עשוי למצוא עצמו על ספסל הנאשמים במסגרת הליך פלילי נגד ההתנחלויות? הרשימה ארוכה, אפילו כאשר מביאים בחשבון כי הליך כזה חייב לעסוק בפשעים שבוצעו לאחר מועד הצטרפותה של פלסטין לבית הדין. פוליטיקאים, עובדי ציבור ממשרדי ממשלה שונים, אנשי צבא, שופטים וגופים מסחריים – כולם מעורבים בבניית התנחלויות בגדה המערבית, לרבות מזרח ירושלים, ובחיזוקן.

כיצד ישפיע הליך כזה על משא ומתן עתידי לשלום? אין לדעת בוודאות. כפי שכבר צוין במאמרים קודמים במסגרת הדיון בסוגיה, הממשק בין הצדק הבינלאומי לבין יישוב סכסוכים אינו ברור, והשפעתו אינה בהכרח חד כיוונית. סביר מאוד שלפחות כמה מהנאשמים בהליך כזה יימנו עם המנהיגות המעורבת במשא ומתן לשלום. אולם, האם ייתכן כי במקום לחרוץ את גורל המגעים לאבדון, כפי שהזהירו גורמים ישראליים ובינלאומיים, האיום בהעמדה כזו לדין עשוי למעשה להשפיע לטובה? הדבר עשוי להוות תמריץ חיוני שידרבן את הנושאים והנותנים מצד ישראל להביא לפתרון סוגיית ההתנחלויות בזירה הפוליטית לפני שהדבר יגיע לידי הכרעה משפטית.

ראוי לציין גם כי כיום לא מתקיים משא ומתן לשלום, ומגעים כאלה אף לא נראים באופק. לפיכך, קשה לראות כיצד הצטרפות פלסטין לבית הדין הפלילי הבינלאומי תוכל להחמיר את המצב בתחום זה.

בהקשר הישראלי הפנימי, עתירות לבג"ץ השפיעו לעיתים לטובה על מצב זכויות האדם, אפילו כאשר הכרעותיו נטו לתמוך במדיניות הממשלה והצבא המפרה זכויות. החשש מפני פסיקת בג"ץ היווה גורם המרתיע מפני ביצוע הפרות ומעודד פעולה לשיפור המצב. נראה כי זהו גם המקרה בכל הנוגע לבית הדין הפלילי הבינלאומי. עצם האיום בהצטרפות פלסטין לבית הדין משך את תשומת לבה של ישראל. אם הצטרפות כזו תהווה גורם מרתיע מפני פעולות התנחלות נוספות או תקיפה של אזרחים, אזי בית המשפט ימלא את תפקידו אפילו בטרם החל בעבודתו.

 

 


ג'סיקה מונטל היא מנכ"ל ארגון זכויות האדם הישראלי המוקד להגנת הפרט


 

COMMENTS