הצמיחה הגלובלית המהירה של ארגונים קהילתיים אינה מקרית. פילנתרופיה על בסיס קהילתימציבה מחדש במרכז הבמה ערכים ומסורות שנרמסו בידי התפשטות החומריות והאינדיבידואליזם ובה בעת מהווה פעולת התנגדות נגד התערבות ניאו-קולוניאליסטית במסווה של סיוע. המודעות בדרום הגלובלי בנוגע לתלות בסיוע הבינלאומי הולכת ומתעצמת וכך גם ההבנה כי היא כובלת אותו למערכת יחסים המקדמת אינטרסים של הצפון. יותר ויותר גורמים מהדרום הגלובלי רואים ב"עוני" כהבניה של בעלי אינטרס המעוניינים בהנצחת האינטרסים שלהם באמצעות "תעשיית הסיוע".
בגדה המערבית ועזה הסיוע מהווה כ-36% מהתמ"ג ואין למעשה תחום בכלכלה המשוחרר משליטה ישראלית או השפעה בינלאומית. הרשות הפלסטינית, גוף פסבדו-שלטוני שריד לימים של הסכמי אוסלו, היא המרוויחה הגדולה ביותר מכך כיוון שקרוב לשליש מהאוכלוסייה הפלסטינית שייכת למגזר הציבורי ומקבלת ממנה את משכורתו. כתוצאה מכך, הרשות כפופה להוראות מישראל וגופים בינ"ל אחרים ואין לה כמעט שום מחויבות ואחריותיות כלפי האוכלוסייה המקומית. מצער ככל שהדבר יהיה, עמותות וארגונים בלתי ממשלתיים בינ"ל אינם נאמנים למנדט שלהם ולתפקידם לדאוג לחברה האזרחית. המצב הקיים הוא שאותם ארגונים מתחרים עם ארגונים מקומיים על משאבים כמו מימון, כוח אדם ואוכלוסיית יעד. אם ניקח בחשבון גם את כספי הסיוע בגובה של מיליארד דולר (בקירוב) העוברים כל שנה דרך האו"ם ושלניתובם יש לאוכלוסייה המקומית השפעה כמעט אפסית, התמונה כולה פרושה לפנינו. מערכת עצומה של "כספי סיוע הומניטארי" המנציחה את האינטרסים של עצמה ומונחית בידי מוביליה, לא רק שהיא מגבילה כל אפשרות לסוכנות מקומית אלא גם מערערת מערכות מקומיות ואפשרות לעצמאות וקיימות בלתי תלויה.
בעוד שמבקרים של סיוע בינלאומי הופכים יותר ויותר למזוהים עם הזרם המרכזי, עדיין קיימת מודעות פחותה לחשיבותם ופעילותם של אגודות מקומיות כחלופה ברת קיימה אפילו בגבולות השיח של מימון עבור זכויות אדם. אותם יוזמות מקומיות מציעות לקהילה בה הן פועלות אפשרות להתארגן ולנתב את משאביה לעבר מאמץ משותף ועצמאי עבור הדורות הבאים באמצעות מענה לצרכים ואתגרים מקומיים.
ארגון פלסטיני מקומי כמו "דליה" (Dalia Association) נוסד בעקבות שני אתגרים: המשך הכיבוש הישראלי, החרמת הרכוש והקולוניזציה שמבצעת ישראל ותלות בסיוע בינלאומי המושפע פוליטית. המייסדים של ארגון דליה האמינו כי הכוחות הללו הם אלו שמונעים מהפלסטינים את הזכות לשלוט בסדר יומם בכל הקשור לפיתוח. היום, הארגון מאוחד סביב קונספט שהתפתח בעקבות שנים של פעילות: פיתוח עצמאי. הקונספט הזה המדגיש את הצורך בהגדרה עצמית בכל הקשור בנושאי פיתוח, מעמיק את הקשר לזכויות אדם ואת הקשר בין זכות הפלסטינים לפיתוח והמטרה הלאומית הפלסטינית.
למעשה, כאשר הרכבתי את הצוות בשנת 2007, עוד לא הבנתי כמה הסיוע קשור בכיבוש הישראלי, הגזל והקולוניזציה. הייתי מרוכזת רק בכסף. "לו רק לפלסטינים היה הון עצמי", חשבתי...., הפעילויות המיותרות וחסרות ההמשכיות הנכנסות תחת ההגדרה 'פיתוח באזורי סכסוך' היו ודאי מפסיקות", אך עמיתיי מהר מאוד שחררו אותי מהגישה הנאיבית והרדודה הזו. הגדרה עצמית אינה תלויה בהון התחלתי המגיע מכספי תרומות. היא תלויה באחריות קולקטיבית ונחישות לעשות שימוש מושכל במשאבים העומדים לרשותנו, לגייס משאבים נוספים באמצעות עשייה אמינה, מעוררת השראה, בשקיפות, באופן דמוקרטי, באמצעות אחריותיות ונכונות להגדיר את היעדים שלנו והאינטרסים שלנו בעצמנו בטווח הארוך.
בשבע השנים האחרונות, ארגון דליה צמח ושגשג באמצעות עשייה ניסיונית המושתת על שלושה עקרונות יסוד. הראשון הוא תהליך חדשני ובלתי מוגבל של מענקים קטנים המכונה "מענקים קהילתיים" (Community-controlled grant making). דליה מגייסת משאבים עבור התארגנויות מקומיות בכפרים ומחנות פליטים, אבל אנחנו לא נותנים מענקים באופן הדומה לזה שבו ניתנים מענקים בידי תורמים. אלא, אנו מסייעים לקהילה לנהל תהליך קבלת החלטות באופן דמוקרטי ושקוף שמטרתו לשרת את צרכי הקהילה. הם אלו שמחליטים מי מקבל מענק ומהו גובה המענק של גורם מקבל. וועדה המורכבת מנציגי הקהילה מוקמת כדי לפקח על הנאמנים ולהבטיח שהם פועלים ביושרה ולמען הקהילה ולא למען פלג כזה או אחר או עבור אינטרסים צרים או אישיים. הנאמנים מגייסים משאבים כדי להרחיב את הפרויקטים שלהם והארגון שלנו מספק תמיכה וליווי צמוד באמצעות חונכות והדרכה בכל הקשור בתכנון, תקצוב, רכש, שיווק וכו'. בדרך זו, סכומים קטנים של כסף יכולים לשנות לחלוטין קהילה שלמה: החברה האזרחית בקהילה מועצמת באמצעות יכולתה לקבוע את סדר העדיפויות התואם את צרכיה. בידי הקהילה המקומית מופקדת הזכות והאחריות לפקח ולעקוב אחר פועלן של ההתארגנויות החברתיות המקומיות ויש באפשרותה לתמוך בהן באמצעות משאבים מקומיים.
עיקרון היסוד השני עליו נשענת עבודתו של ארגון דליה הוא פיתוח פילנתרופיה. זיהינו את הצורך להרחיב את הפעולה הפילנתרופית מעבר לגבולות התרומה הניתנת על בסיס מוטיבציה דתית ולכלול צדקה הניתנת עבור תמיכה בקיימות של מוסדות מקומיים. זיהינו גם את הצורך לבנות מערכות בטוחות, זולות ומהימנות שיאפשרו פילנתרופיה מקומית מהתפוצות ומהמגזר העסקי. האתגרים הם עצומים: חוסר אמון במוסדות מקומיים, מסגרות בלתי מפותחות ונעדרות רגולציה והאפקט המצנן של המלחמה בטרור. אך כארגון מקומי שחזונו הוא להשיג עצמאות לאורך זמן, ארגון דליה לקח על עצמו להיענות לאתגרים הללו ולא משנה כמה זמן יידרש לכך. אנו כעת מקדמים יוזמה המכונה "הון" בשם חברות, משפחות, כפרים ומטרות. בשונה ממענק המבוסס על דעת התורמים, כמקובל בארגונים בארה"ב, הכספים הללו משקפים שותפות אמיתית בין התורמים והקהילה. התורמים מחליטים מה יתנו (מזומן, חומרי גלם, שירותים או שילוב של הדברים) וקובעים מה תהיה רמת ההדברות שלהם עם קהילת היעד, אך הקהילות הן אלו שמחליטות כיצד להקצות ולהשתמש במשאבים העומדים לרשותם לטובת הפיתוח. האתגר הוא לשמור את תהליך קבלת ההחלטות מקומי ובה בעת לעודד את התורמים לגלות מעורבות גדולה יותר מאשר לרשום צ'ק.
העיקרון המנחה השלישי- הסברה שמטרתה להביא לרפורמה במימון זר- השתנה לאורך הזמן. ארגון דליה הפך סלקטיבי יותר בסימון המטרות שלו. במקום לנסות ולהשפיע על שחקנים חזקים בעולם הסיוע כמו USAID שהאינטרס הפלסטיני אינו בראש מעיינותיהם, הארגון מעודד פלסטינים לסרב לקבל סוג כזה של סיוע ולהעדיף לבסס קשר (ובכך להשפיע) עם השחקנים הבינלאומיים שמקיימים שותפות אמת ומונחים בידי מחויבותם לזכויות אדם.
בשנת 2013, ארגון דליה זכה להכרה רשמית באסטרטגיה הייחודית שלו כשזכה בפרס "ארקוס" לצדק חברתי גלובלי. הרבה בזכות הסרטון הקצר הזה.
אני עדיין נדרשת להסביר את פעילות דליה לאנשים סקפטיים. רבים מהם אינם מסוגלים לדמיין בכלל חברה אזרחית שוקקת, עצמאית ואחראית בפלסטין והקונספט של ארגון שעיקר פועלו מוקדש לסיוע לעמותות וארגונים בלתי ממשלתיים אחרים לשמור על פעילות, המשכיות ואחריותיות כלפי הקהילה מפליא אותם אפילו עוד יותר.
לאנשים האלו ברצוני להסביר את עבודת הארגון באמצעות מטאפורה פשוטה הרבה יותר – "כל אורח מביע קערה". בסעודה מסוג זה כל אורח מביא מה שיש ברשותו וביכולתו להכין, לא משנה מה הוא מביא, אבל כולם זוכים לטעום וליהנות. כל אחד נותן ומקבל.
דמיינו לעצמכם שכל אחד מלמעלה מעשרה מיליון פלסטינים ברחבי העולם ותומכים בזכויותיהם, היו תורמים משהו שביכולתם לתרום- כסף, רעיונות, אנשי קשר, חומרים, אמונה, תרבות, שירותים- בעבור פיתוח הקהילה המקומית בפלסטין! אדם בשיקגו יכול לתרום מחשבים לבית ספר בירושלים. אישה בעזה תוכל לתרגם הודעה לעיתונות עבור הפגנה לשוויון זכויות בחיפה. חברה בג'נין תוכל לתרום מענק לוועדה לענייני נשים בכפר ליד חברון. ארגון סולידריות בספרד יוכל לשלוח מרפאים בעיסוק להעביר הדרכות לעזתים. ארגון נוער ביפו יוכל להקריא שיר של פליט בלבנון.
ארגון דליה מתפקד כ"שדכן", גורם מתמרץ, מתווך ומעודד באופן פעיל הקצאה יעילה של משאבים תוך כדי שמירה על שקיפות ואמינות שתוביל להמשך תרומות ונתינה. חזוננו עבור פיתוח פלסטין ממוקד ברקימה מחדש של קשרים בין הפלגים השונים בקהילות הפלסטיניות ונותן לכל אדם או קבוצה את האפשרות לתת.